כמעט כל שנה מביאה איתה טרנד תזונתי חדש: חלבון בכל מוצר, בריאות המעי, הפחתת סוכר, מזון מן הצומח. המדפים מתמלאים בהשקות, יחסי הציבור עובדים שעות נוספות, ושנה או שנתיים אחר כך רבים מהמוצרים עלולים להיעלם.
טרנד מביא את הקונה לנסות, אבל רק המוצר עצמו מביא אותו בפעם השנייה. רכישה חוזרת נבנית כשהמוצר עונה על צורך יומיומי טוב יותר ממה שהחליף, בטעם, במחיר ובהתאמה להרגלים, ולא רק כשהוא מתאים לשיחה של העונה. המאמר הזה עוסק בפער בין שני הרגעים האלה, ובדרכים לבדוק אותו לפני שמשקיעים בהשקה גדולה.
ניסיון ראשון הוא לא ביקוש
הדוגמה הבולטת של העשור האחרון היא תחליפי הבשר מן הצומח. אחרי שנים של צמיחה מהירה וכיסוי תקשורתי נרחב, נתוני ה-Good Food Institute מראים ששיעור משקי הבית בארצות הברית שקנו מוצרים בקטגוריה ירד מ-20% ב-2021 ל-11% ב-2025. הנתון המעניין יותר הוא ששיעור הרכישה החוזרת בקרב מי שנשאר בקטגוריה נותר יציב. כלומר, הנאמנים המשיכו לקנות, והירידה נבעה בעיקר מאנשים שניסו פעם או פעמיים ולא חזרו. הטרנד הצליח לייצר סקרנות, אבל חלק גדול מהמוצרים לא עמד בציפייה לטעם ולמחיר של המקור.
המסקנה למי שמפתח מוצר היא שמכירות של החודשים הראשונים אינן מדד אמין. מוצר חדש נהנה ממיקום בולט, מקידום ומסקרנות טבעית, וכל אלה מנפחים את הניסיון הראשון. קצב המכירה לאורך זמן הוא זה שקובע.
מה הופך טרנד תזונתי להרגל?
התנאי הראשון הוא טעם. צרכנים מוכנים לנסות מוצר בגלל ערך בריאותי, אבל ממעטים להתפשר על הטעם לאורך זמן. זו הסיבה שחברות שמפחיתות סוכר משקיעות כל כך הרבה בשמירה על חוויית הטעם, והפחתת סוכר בלי פשרה היא האתגר המרכזי של הקטגוריה ולא תוספת שולית. מוצר שדורש מהצרכן להזכיר לעצמו בכל ביס למה הוא אוכל אותו לא יהפוך להרגל.
התנאי השני הוא תועלת שמורגשת או הבטחה שאפשר להאמין לה. חלק מהטרנדים נשענים על תועלת מיידית, כמו תחושת שובע משמעותית יותר או אנרגיה, וחלק על תועלת ארוכת טווח שהצרכן לא ירגיש בזמן הקרוב.
התנאי השלישי הוא התאמה להרגלים קיימים. מוצר שנכנס לרגע צריכה שכבר קיים, ארוחת בוקר, חטיף אחר הצהריים, שתייה אחרי אימון, נקנה שוב בקלות רבה יותר ממוצר שדורש מהצרכן לייצר הרגל חדש. דפוסי האכילה עצמם משתנים, ואנשים רבים עברו לארוחות קטנות ותכופות, כך שמי שמבין את הרגעים האלה מוצא מקום טבעי למוצר. והתנאי הרביעי הוא מחיר נגיש שמאפשר לחזור ולקנות.
לא במקרה, הטרנדים שהחזיקו מעמד לאורך זמן הם לרוב אלה שנכנסו לקטגוריות קיימות ולא אלה שיצרו קטגוריה חדשה מאפס. חלבון, למשל, הפך לחלק טבעי מיוגורטים, מחטיפים ומדגני בוקר, מוצרים שאנשים כבר קנו בכל מקרה. הצרכן לא נדרש לשנות את סל הקניות, רק לבחור גרסה אחרת של מוצר מוכר. מוצרים שדרשו ממנו ללמוד שימוש חדש, להקצות לו זמן או מקום במקרר, נתקלו בחסם גבוה יותר.
בין מגמה עמוקה לאופנה חולפת
לא כל טרנד שווה את אותה השקעה. מגמות שנשענות על כוחות מבניים, כמו הזדקנות האוכלוסייה, העלייה בעיסוק בלונג׳ביטי ותזונה או השפעת תרופות ההרזיה על הרגלי האכילה, צפויות להחזיק מעמד שנים, גם אם המוצרים שמשרתים אותן ישתנו. סביב הכוחות האלה מתחילה להיווצר קטגוריה שלמה בין הפארמה למזון. מגמות שנשענות בעיקר על רשתות חברתיות או על רכיב אחד שזוכה לרגע של תהילה דועכות מהר יותר, ומי שמשיק מוצר בשיא שלהן מגיע לעיתים למדף כשהעניין כבר ירד.


