הורסקי על מיזוגים בשוק המזון הבינלאומי

שוק המזון הבינלאומי שוב בטלטלה: בחודש שעבר פורסם כי תאגיד יוניליוור התנגד להצעת הרכש של קראפט-היינץ לרכוש אותו ב-143 מיליארד דולר. עסקה, שהייתה יכולה להיחשב לאחת מעסקאות הרכש הגדולות ביותר בהיסטוריה.

יוניליוור, המייצרת ומשווקת מותגים עולמיים, ביניהן סבוני “דאב”, קנור, תה ליפטון וגלידות בן אנד ג’ריז, דחתה את ההצעה בשווי של 50 דולר למניה בטענה כי קראפט-היינץ ממעיטה מערך החברה.
בהצהרה של שתי החברות נכתב כי “לקראפט-היינץ יש את מלוא הכבוד לתרבות, לאסטרטגיה ולמנהיגות של יוניליוור”.

מספר ימים לאחר שקיבלה תשובה שלילית, קראפט-היינץ הודיעה כי היא יורדת מהניסיון שלה לרכוש את יוניליוור.

השיטה: לרכוש חברה ולבצע זעזועים לרווחיות מיידית

מקרה בוחן מעניין זה של קראפט-היינץ ויוניליוור הוא רק אחד מיני מקרים רבים ודומים של רכישות וניסיונות רכישה המתרחשים בשנים האחרונות בתעשיית המזון שעוברת תהליך של קונסולידציה שמתבטא בעסקאות רכש ומיזוג בין תאגידים גדולים לחברות ותאגידים אחרים. המגמה אינה אומרת בהכרח שתאגיד ענק ירכוש חברה קטנה ממנו – במקרים מסוימים נרשמות רכישות של חברות גדולות על ידי חברות הקטנות מהן, באמצעות אשראי שניתן לחברות הקטנות יותר, כפי שניסתה קראפט-היינץ עם ההצעה ליוניליוור.

צפו בדיווח מתוך “בלומברג”:

‏

לחברות בתעשיית המזון שנרכשו במסגרת הליכי הקונסולידציה המתרחשים בעולם, יש לרוב מכנה משותף. בדרך כלל מדובר בחברות שהיה בהן די הרבה ‘שומן’ – כלומר, הן לא תמיד היו יעילות מספיק מבחינת המבנה הארגוני, ההשקעות בפרסום, במפעלים ובכוח אדם.

את הפוטנציאל שברכישת חברות אלה זיהתה קבוצת המשקיעים 3G Capital, קבוצת פיננסיירים ברזילאים ושוויצרים, שהתמקדו ברכישת חברות מתעשיית המזון. לקבוצת המשקיעים הזו ישנו ‘מתווה פעולה’ קבוע בנוגע לחברות אלה כדי להוביל לרווחיות שלהן לטפס משמעותית בתוך זמן קצר מרגע הרכישה – לדוגמא: פיטורים ושינויים ארגוניים קיצוניים, סגירת מפעלים, העסקה של עובדים צעירים המתוגמלים בעיקר על בסיס ביצועים וכדומה. במילים אחרות, מהרגע ש-3G משתלטת על חברה מסוימת, היא מבצעת בה שינויים דרסטיים על פי מודל קבוע, שבדרך כלל מוביל לשיפור רווחיות בטווח הקצר.

על 3G Capital – המובילה את המגמה

קבוצת המשקיעים 3G Capital החלה את דרכה בתחום המזון כשרכשה ומיזגה מספר מבשלות בירה, עד שרכשה את Budweiser, והפכה להיות חברת הבירה הגדולה בעולם. 3G הפכה לשחקן המשמעותי בעולם בתחום רכישת חברות מתעשיית המזון. השיטה כאמור הייתה רכישת חברה ופיתוח שלה על ידי צעדי התייעלות דרסטיים, מה שמוביל לשיפור הרווחיות ולטיפוס מחיר המנייה.

עם הזמן התחברה קבוצת המשקיעים 3G למשקיע האגדי וורן באפט ואלו משתפים פעולה כיום כדי לרכוש חברות נוספות, במיוחד מתחום המזון ומוצרי הצריכה. כך למשל, הם רכשו את ברגר קינג ואת היינץ, שכבר רכשה את קבוצת קראפט והפכה להיות קראפט-היינץ . מכאן, גם באה ההצעה לרכישה שהוגשה ליוניליוור.

אין אסטרטגיה, יש מאזן אימה

לתהליך הקונסולידציה אותו מובילה 3G ישנה השפעה רבה. ראשית, המדיניות שלה נעדרת ראייה ארוכת טווח. האסטרטגיה היא לטווח הזמן הקרוב בלבד – ייעול החברה שנרכשה בצורה מיטבית כך שתציג נתונים טובים יותר – והמשך במסע הרכישות לעבר חברות נוספות.

נקודה מעניינת, ואולי מדאיגה, היא ש-3G יצרה מאזן אימה בתעשיית המזון בשל הברוטליות של שיטת הפעולה שלה, ובשל היכולת שלה לרכוש חברות גדולות ממנה בהרבה על ידי אשראי וחוב. הבחירה שלה היא בחברות ‘שמנות’ שקל לייעל אותן באופן מיידי – מה שהוביל להיסטריה בקרב חברות המזון הגדולות. אלה, בלית ברירה מיישמות את אותו ‘מתווה פעולה’ של חברת הייעוץ שעובדת עם 3G, כדי להתייעל בעצמן, לפני שייעשה ניסיון לרכוש אותן.

המודל האגרסיבי של 3G אמנם מרתיע חברות רבות בתעשיית המזון, אבל מלהיב מאוד את המשקיעים: אם למשל, חברה שנרכשה על ידי 3G מציגה רווחיות גולמית של 40% ויתר החברות מציגות רווחיות של 35%, הדבר עלול להוביל לנדידת משקיעים מהחברות ש’לא עומדות בסטנדרטים’, על אף שהן רווחיות למעשה. ההשלכה של כל הצעדים הללו היא סטנדרטיזציה מדאיגה בשיטת ניהול חברות בתעשיית המזון .

אז למה דווקא קראפט-היינץ רצו לרכוש את יוניליוור?

יוניליוור עדיין נמצאת בתחילת תהליך ההתייעלות ולכן עדיין ‘שמנה’ יחסית.
מדובר בחברה בינלאומית שנחשבת לחזקה מאוד בשווקים מתפתחים כמו הודו וסין. קראפט-היינץ נחשבת ל’אמריקאית’ מאוד, ולכן זו הזדמנות עבורה להיכנס לשווקים אחרים.
יוניליוור היא בריטית-הולנדית שערך המניה שלה ירד בגלל ה’ברקזיט’. המשמעות: הרבה יותר זול לקנות אותה.
קראפט-היינץ הרגישה שהיא חייבת למצוא חברה חדשה לרכוש, שכן רכישות מובילות להישרדותה.

בסופו של דבר כאמור, העסקה לא יצאה לפועל בשל ההצעה הנמוכה, אך יתרה מזאת – יוניליוור לא האמינה שיש סינרגיה כלשהי בין החזון והאסטרטגיה שלה לאלו של קראפט-היינץ. יוניליוור היא חברה ‘אתית’ מאוד, המשקיעה לטווח הארוך ולא לטווח הקצר, גם במחיר של צמיחה מואטת בטווח הזמן המיידי.

המקרה הדומה של מונדליז והרשיז

מגמת הקונסולידציה קיבלה ביטוי גם במקרה של חברת מונדליז העולמית, שבשנת 2016 ניסתה במשך כחודשיים לשכנע את הרשיז לקבל את הצעת הרכש שלה, מה שהיה הופך אותה לחברת הממתקים הגדולה בעולם. בהרשיז סירבו להצעה, ומונדליז ‘נאלצה’ להמשיך ולהתמודד לבדה בתעשיית המזון.

הצעת הרכש של מונדליז את הרשיז היא חלק מאותו תהליך של קונסולידציה ואיחוד שתי חברות מובילות בתעשייה. מנכ”ל ויו”ר מונדליז, איירין רוזנפלד, אף אמר כי מטרת הצעת הרכש הייתה לשלב שתי חברות אמריקאיות מצליחות, שיכולות יחד ליצור את תעשיית החטיפים המשגשגת ביותר בעולם. זה המקום לציין שגם מונדליז נמצאת בתהליכי התייעלות משלה, כדי להמשיך ולהיות עצמאית ולאותת לרוכשים פוטנציאליים שאין להם סיבה לרכוש אותה כדי לייעל אותה.

לסיכום

אין ספק כי אנו נראה עוד ניסיונות קונסולידציה בין חברות ומשקיעים בתעשיית המזון – ובעולם שבו ההתמקדות היא ברווחיות, עלינו לחשוב על ההשלכות האפשריות על הצרכנים שרוכשים את מוצרי המזון:

מוצרים באיכות מעט נמוכה יותר – בעקבות חיסכון בתהליך הייצור (לדוגמא: חומרי גלם זולים יותר).
חוסר השקעה בחדשנות – שתוביל לפחות מוצרים חדשניים על המדף.
עליית מחירים והיעדר תחרות של ממש – בטווח הרחוק, עלולים מספר תאגידים מצומצם לשלוט בתעשיית המזון העולמית, מה שיקטין את התחרות ועלול להביא לעליית מחירים. הדבר עלוללהוביל לתהליכים כמו מחאת צרכנים.

ומה ההשפעה עלינו בישראל? כאן יש שלוש חברות גדולות הפועלות במדינה קטנה, שחייבות לייצא לחו”ל את מוצריהן כדי לצמוח. אסם כבר נקנתה על ידי נסטלה, תנובה נרכשה על ידי ברייטפוד הסינית ועוברת התייעלות – והחברה היחידה שנותרה היא שטראוס. זו, צומחת באמצעות שיתופי פעולה עם חברות בינ”ל ובעלת נגיעה בתחום הסלטים המצוננים (Sabra) והמים (“שטראוס מים”) גם בחו”ל. השאלה הגדולה בהקשר זה, היא אם שטראוס גם תירכש בעתיד או תתמזג עם חברה בינלאומית אחרת. ימים יגידו.

הכותב הוא גיל הורסקי – בכיר בתעשיית המזון הבינלאומית. בשנים האחרונות הורסקי עוסק בפיתוח ושיווק מוצרי שוקולד חדשניים עבור מונדלייז, חברת השוקולד הגדולה בעולם. במהלך הקריירה שלו הורסקי ניהל מותגי מזון גלובליים מובילים:
Cadbury, Quaker Oats, Pepsi, Milka, Toblerone