גיל הורסקי על עתיד תעשיית המזון: פחות סיסמאות, יותר מדידה - גיל הורסקי

המונח “חקלאות מחדשת” הולך ונכנס לשיח של חברות מזון, חקלאים, משקיעים וצרכנים. הוא נשמע מבטיח, ולעיתים גם פשוט: לגדל מזון בדרך שמשפרת את הקרקע במקום רק לצמצם את הנזק שנגרם לה. אבל לפי גיל הורסקי, דווקא ככל שהמונח הופך פופולרי יותר, כך צריך להיות זהירים יותר באופן שבו משתמשים בו.

גיל הורסקי, שותף מייסד ב-FLORA Ventures ובעל ניסיון ניהולי בחברות מזון גלובליות, מדגיש שהאתגר האמיתי הוא לא לאמץ עוד מונח חדש, אלא להוכיח מה השתנה בפועל. האם הקרקע שומרת טוב יותר על מים? האם כמות החומר האורגני עלתה? האם היבול נעשה יציב יותר? האם החווה עמידה יותר לתנאי קיצון?

השיטה של גיל הורסקי לבחינת חקלאות מחדשת: תוצאות לפני תוויות

אחת הבעיות המרכזיות בתחום היא שאין כיום הגדרה פדרלית אחת ואחידה בארצות הברית שקובעת בדיוק מה נחשב לחקלאות מחדשת. קיימים עקרונות שחוזרים בין גישות שונות, כמו גידולי כיסוי, הפחתת חריש ושיפור ניהול המים, אבל אין “מתכון” אחד שמתאים לכל חווה.

לפי גיל הורסקי, זה לא בהכרח חיסרון. חקלאות היא מערכת מורכבת. קרקע, אקלים, גידולים, מים ותנאים מקומיים משתנים מאזור לאזור. פעולה שמתאימה לחווה אחת אינה בהכרח נכונה לאחרת.

הבעיה מתחילה כאשר המורכבות הזאת הופכת לפתח לשימוש שיווקי רופף. אם כל חברה יכולה להציג מוצר כ-Regenerative בלי להראות מה השתנה בשטח, הצרכן מתקשה להבין על מה הוא משלם ומה עומד מאחורי ההבטחה.

גיל הורסקי חקלאות מחדשת: למה צריך למדוד את התוצאה

גיל הורסקי מציע להימנע מהפיכת התחום ל”צ’ק ליסט”. עצם ביצוע פעולה מסוימת אינו בהכרח הוכחה לכך שהמערכת החקלאית השתפרה.

הגישה של גיל הורסקי לחקלאות מחדשת מתמקדת בתוצאה לאורך זמן. במקום לשאול רק אם החקלאי הפחית חריש או שתל גידולי כיסוי, צריך לבדוק האם הקרקע נעשתה בריאה יותר, האם היא מצליחה לשמור יותר מים, האם השימוש בתשומות השתנה ומה קרה לעמידות וליבול.

זו גם נקודה שבה טכנולוגיה יכולה להפוך לכלי משמעותי. חיישנים, צילומי לוויין, מערכות לניהול חוות והשקיה מדויקת יכולים לסייע להפוך מושגים כלליים לנתונים שאפשר לעקוב אחריהם ולהשוות.

גיל הורסקי על הכלכלה שמאחורי השינוי

אבל יש עוד גורם שלא ניתן להתעלם ממנו: החקלאי עצמו.

מעבר לשיטות עבודה חדשות עלול לדרוש השקעה בציוד, זרעים, ייעוץ או כוח אדם, בעוד שהתועלת הכלכלית אינה תמיד מיידית. לפי גיל הורסקי, אי אפשר לצפות לשינוי רחב היקף אם מי שמגדל את המזון נושא לבדו בעלויות ובסיכונים.

לכן, לצד המדידה, נדרשים גם תמריצים. תוכניות ממשלתיות וחברות מזון מתחילות לספק תמיכה כלכלית ומקצועית לחקלאים שעוברים לשיטות חדשות. אם רוצים שהחקלאות המחדשת תתרחב, המודל צריך לעבוד גם סביבתית וגם כלכלית.

גיל הורסקי ניהול סיכונים בתעשיית המזון: אמון נבנה מהוכחות

עבור גיל הורסקי, העתיד של התחום ייקבע פחות לפי כמה מהר המילה Regenerative תופיע על מוצרים, ויותר לפי היכולת של חברות להראות מה באמת השתנה.

זהו גם שיעור רחב יותר לתעשיית המזון: בעידן של אינספור הבטחות, אמון נבנה כאשר אפשר לחבר בין סיפור טוב, תוצאה מדידה ומודל כלכלי שעובד לכל מי שנמצא בשרשרת.

הכתבה במעריב מציגה את גיל הורסקי ואת העמדה הזו בדיוק: חקלאות מחדשת יכולה להפוך לכלי משמעותי, אבל רק אם היא תעבור משלב הסיסמה לשלב ההוכחה.

לקריאת הכתבה המלאה על גיל הורסקי במעריב >>